מפעלי ים המלח בע"מ נ' אדרי

החלטה

1.המשיב תובע את המבקשת בבימ"ש השלום בבאר שבע לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מעבודתו אצל המבקשת.

תביעתו הוגשה ביום 6.5.09. בכתב התביעה נטען כי החל לעבוד אצל המבקשת ב- 1997 ועבודתו כללה פעילות שוטפת של הרמת מטילי אלומיניום, וזאת "במחזורים של 12 יום מתוך 48 ימים...". והנה, " בתאריך 16.4.02 חש לפתע כאבי גב עזים (להלן – "התאונה"). "

בכתב התביעה מוסיף התובע כי ביום 30.4.02 נמצא בסריקה טומוגרפית ממצא של פריצת דיסק מותני ב- 3.5.02 הוא אושפז עקב כאבים עזים ומאז החל בבדיקות וטיפולים אינטנסיביים.

המבקשת פנתה בבקשה לביהמ"ש למחיקת התביעה על הסף עקב התיישנות. זאת הואיל ו"תאונת העבודה" התרחשה כנטען בכתב התביעה ביום 16.4.02 והתביעה לא הוגשה אלא ביום 6.5.09 לאחר שחלפו שבע שנים מיום התאונה.

ביהמ"ש קמא (כב' השופטת מ. וולפסון) דחה את הבקשה בקובעו כי על פי הנטען בכתב התביעה, עילת התביעה לא נולדה ביום 16.4.02 – שאז חש התובע בכאבים עזים – אלא רק בשלב מאוחר יותר כשנתברר לו כי פריצת הדיסק נגרמה בשל אירועים מצטברים שהצטברו במהלך עבודתו רבת השנים, אצל הנתבעת. בנסיבות אלה, כך נקבע, חלות בעניין הוראות ההתיישנות הספציפיות שבסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין – ולפיהן תקופת ההתיישנות תחל מיום גילוי הנזק.

על כך עותרת בפני המבקשת לרשות לערער.

לטענתה, התובע הוא זה שהגדיר בכתב התביעה את האירוע מיום 16.4.02 כ"תאונה" ועל כן המדובר באירוע תאונתי אחד ומוגדר המוליד את עילת התביעה.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב על נספחיהן לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

אכן, בכתב התביעה מגדיר אמנם התובע את אירוע ה- 16.4.02 כ"תאונה". ברם, בסעיפים הקודמים לכך בכתב התביעה (סע' 5-12) מפרט התובע סיטואציה של נזקים מצטברים יום יומיים בגבו, החל מתחילת עבודתו אצל הנתבעת ב- 1997 ועד לממצאים הרפואיים שנתבררו לו לאחר ההדמיה הממוחשבת (ב- 30.4.02) והאשפוזים והבדיקות במהלך מאי 1992.

בקונטקסט זה מתברר כי ה"תאונה" מ- 16.4.02 הייתה המועד בו חש התובע בכאבים עזים – אולם לטענתו הפגיעה של פריצת הדיסק המותני הייתה תוצאה של אירועים רבים ומתמשכים שטיבם לא נתברר לו אלא לאחר אישפוזיו ובדיקותיו.

קריאה ופרשנות זו של הנטען בכתב התביעה תומכים במסקנת בית משפט קמא.

גם אם שאלת יום הולדת העילה ניתנת להתפרש בפרשנות הנוספת לה טוענת הנתבעת, אמור היה התובע ליהנות מספק פרשני זה.

מכל מקום, השאלה אם התיישנה התביעה אם לאו, טעונה המשך בירור עובדתי, ובנסיבות הדברים אין מקום להורות על מחיקת התביעה על הסף בטרם יתבררו העובדות והטענות לאשורן. זאת במיוחד שעה שהתובע הגיש לביהמ"ש קמא בקשה לתיקון הבהרה של כתב התביעה – בקשה שטרם ניתנה בה החלטה.

אשר על כן, צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי בנטען בכתב התביעה כשלעצמו אין כדי ממצא ברור בדבר התיישנות התביעה.

3.אשר על כן, ומתוך הנימוקים דלעיל, אני דוחה את הבקשה.

המתבקשת (התובעת) תשלם למשיב (הנתבע) הוצאות בקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

ניתנה היום, ז' סיון תשע"א, 09 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: